הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ד א

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ג ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ה ×¢×´× »

2 נימוקי יוסף פתח ↗

בראוי. גמור כגון שמתה היא בחיי אביה ואח"כ מת אביה אין הבעל יורש נכסים מחמת אשתו מפני שנכסים אלו לא הוחזקו לאשתו אלא ראויים היו לה אבל נכסים שהיו ברשותה והשביחו אחר כך זה ברור שהבעל נוטל אותו שבח לכ"ע אפילו חפורי והוו שבולי שלפופי והוו תמרי ואפילו היכא שנפלו לשאר יורשין עמה נכסים מאביה או מאבי אביה ולא הספיקו לחלוק עד שמתה. הבעל נוטל בשבח שהשביח אח"כ כמו שהיתה היא נוטלת דבבכור בלחוד משום דמתנה קרייה רחמנא ואינה זוכה בשבח עד לאחר חלוקה אבל אשה זו יורשת היא חלקה כחלק אחד מן הפשוטים שנוטלים בשבח כך היא נוטלת בשבח ואף הבעל כמוהו וזה פשוט. כך העלו כל המפרשים:

3 נימוקי יוסף פתח ↗

ואין הבבור נוטל פי שנים במלוה. לאו למימרא הא בעל נוטל מדלא ערבינהו ותנינהו לבעל ובכור בהדי הדדי דהא לא מצי לערבינהו שהרי חלקנו בדיניהם לענין שלופפי והוא תמרי ועוד דהא דמלוה גבי בכור מתנייא לעיל ולענין שאינו נוטל בראוי לא צריך למימר דמשנה שלימה היא בבכורות דף נא: דאינו נוטל בראוי כבמוחזק אבל גבי בעל לא מצינו משנה ולא ברייתא אלא מימרא דר' אבהו לעיל ולפיכך נקטיה רב פפא הכי אבל מ"מ דינייהו שוה במלוה והכי מוכח בהדיא בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה דף מב: דתניא התם הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה אין אשה נותנם ליורשיה ולא לבעל והתם מקשה ומתרץ תלמודא בדף מג. לאוקומי כי הכא בין בגבו קרקע בין בגבו מעות דאינו נוטל בעל משום דראוי הוא כי הכא דלאו הני מעות שבק אבוהון ולא האי קרקע שבק ומדמקשו התם לאוקומי פלוגתייהו בבעל כפלוגתייהו הכא בבכור ש"מ דלא שני להו דאי הויא מלוה מוחזקת לענין בעל היכי מקשו ממאי דאמרינן בבכור שאני גבי בעל דמוחזקת היא אלא ודאי לענין מלוה ראוי הוא בין בבכור בין בבעל וכן כתב רב אחא משבחא גאון ז"ל בשאלתות פרשת וירא בלק דהתם שאיל בעל אי ירית מלוה ואמר ת"ש דא"ר פפא הלכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואין הבעל נוטל במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות הנה מפורש דס"ל דאף במלוה ראוי לגבי בעל וכן עיקר וכן דעת הר"י אלפסי ז"ל ואף ר"ח ז"ל כן כתב התם פרק שור שנגח אליבא דרב פפא דהכא נזקיה ליורשיה ולא לבעל בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ולענין כתובת אשה ובע"ח כתבוהאחרונים כולם וגם הרבה מן הראשונים דמלוה מוחזקת היא אצלם וכתובת אשה גובין ממנה ואע"ג דבכל דבר בעלמא קרינא למלוה ראוי בהני שאני וטעמא משום דקי"ל כר' נתן דאמר פסחים דף לא. מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו וכתירץ רבא אליבא דר"נ פרק כל שעה שם אפילו לטעמיה דרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה דכי היכי דמשועבד האי קרקע לזה ה"נ הוא משועבד לבע"ח שזה חייב לו וכיון שזה גובהו חשבינן ליה כאילו הוא מוחזק בידו מעיקרא כיון דשעבודיה מעיקרא על אותו קרקע א"כ השתא דתקון רבנן בתראי למגבא ממטלטלי דיתמי גביא נמי ממלוה בין גבו קרקע בין גבו מעות וה"ה בע"ח וכ"ש הוא דעדיף טפי משום נעילת דלת טפי מאשה כדאמרינן יבמות דף קיג. יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן כתב ר"י אלפסי ז"ל בכתובות גבי לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה ומלוה שיש עליה משכון מוחזקת היא דבע"ח קונה משכון ובכור נוטל בה פי שנים וה"ה למשכנות קרקע באתרא דלא מסלקי וכדאיתא בפרק איזהו נשך דף סז::

1 ספרי קרי למדרש של ספר וידבר מוישלחו כצ"ל:

2 נ"ב אין הבעל נוטל:

3 נ"ב פי' דנוטל בראוי:

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ג ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ה ×¢×´× »